לא הגעתי לחתונה של חברה טובה והיא לא מוכנה לסלוח לי על זה. מה לעשות?

היי...יש לי חברה שהייתה איתי במדרשייה, שהיינו חברות מאוד טובות במשך שלוש שנים. כל היום ביחד, הולכות למדרשייה רק ביחד, חוזרות ביחד, יושנות אחת אצל השניה מלא, או 24 שעות בטלפון ביחד. לא הייתי מגדירה אותה החברה הכי טובה שלי כי היו לי הרבה חברות, אבל היא באמת הייתה קשר מאוד מאוד קרוב בשבילי.
לפני כמה זמן היא התקשרה אליי בשיא ההתרגשות וההתלהבות ואמרה לי סגרתי וורט.. ואני ממש שמחתי בשבילה בכל זאת חברה טובה שלי מתחתנת.
וברור שבאתי לאירוסים שלה.
ואז התחיל בלאגן בשבוע שלפני החתונה שלה, לפני 3 שנים נכנס מישהו לישיבה שלי שליד הבית שלי והרב שלו היה הרב במדרשייה שלי. ותמיד הייתי רואה אותו. ועם הזמן התחיל להתפתח בנינו "קשר" לא יצאנו ולא היינו חברים, אבל כן דיברנו הרבה פעמים על זה שיש לנו רגשות והוא תמיד אמר לי אני אוהב אותך. ועשינו הכל בהתאם להגבלות של הדת נפגשנו רק במקום שיש אנשים או רק בסלון של הבתים שלנו כדי שלא יהיה ייחוד, לא היינו מדברים בטלפון אחרי השעה שמונה בערב. וזה היה ידוע גם מבחינתי וגם מבחינתו שבסוף אנחנו נצא לשידוך ונתחתן. והרב כל פעם משך אותנו עוד קצת כי רצה שהוא יסיים את השנה האחרונה שלו בישיבה וגם כדי שנתחזק עוד. כי אני מבית חרדי והוא גם אבל קצת התקלקלנו עם השנים והוא רצה להביא אותנו למצב שאנחנו חרדים שוב ואז מקימים בית ביחד. ומשכנו ככה שלוש שנים.
ואז הרב אמר לנו אתם יוצאים לשידוך.
ואז באחת הפגישות כנראה גם מהלחץ של שנינו מהחתונה אבל היתה לנו מחלוקת על דבר מסויים והתחלנו לריב, ורבנו ריב ממש קשה שאמרתי לו חבל שלא הכרתי אותך כל השנים האלה והוא אמר לי שאם לא יהיה את הדבר הספציפי שהתווכחנו עליו הוא לא מתחתן. ואז התעצבנתי יצאתי מהחדר וסגרתי לו את הדלת וכשהוא יצא הוא אפילו לא דיבר עם הרב כמו בכל סיום פגישה הוא פשוט אמר לו מחילה הרב אני עצבני נדבר מחר וירד במדרגות.
כל העניין הזה קרה כמה ימים לפני החתונה שלה.
ואז הרב אמר שאנחנו לוקחים הפסקה לא לדבר שבוע בכלל ואחרי שבוע נראה מה קורה בנינו אבל הרב אמר לי נראה לי שאני מוריד את השידוך הזה מהפרק.
כל זה קרה כמה ימים לפני החתונה שלה..
ואני הייתי שבורה. וכאב לי. חלמתי 3 שנים להתחתן איתו, 3 שנים אני יושבת לידו ואני אומרת לו הלוואי שכבר יגיע הרגע שאני יוכל לגעת בך. 3 שנים שאני רק שומעת ממנו אין מצב שזאת תהייה מישהי אחרת ולא את. ופתאום, הכל התפוצץ לי בפרצוף, ופתאום הוא מדבר אליי ככה.
ולא ראיתי את עצמי בכלל יוצאת לפגישה אחרת עם מישהו שזה לא הוא, הוא החלום שלי מגיל 16!
וממש לא היה לי ראש לחתונה הזאת. אפילו בגדים לא קניתי. והעדפתי באותו שבוע להעסיק את עצמי בעבודה הרבה זמן.
ולילה לפני החתונה שלה חברות שלי התקשרו ושאלו אותי איך הולכים ובאיזה שעה קובעים ואמרתי להן שלא בטוח אני באה. כי אני בעבודה. והן ניסו לשכנע אותי וכנראה העבירו לה שאני לא בטוח באה והיא התקשרה אליי ואמרה לי אין מצב שאת לא באה, אני ממש רוצה שתבואי זאת החתונה שלי, מה את אומרת לי פתאום עבודה? אני מצפה ממך שתבואי
ולא יודעת מה עבר עלי אבל זו היתה תקופה של אדישות שלא ראיתי אף אחד מרוב שהייתי עצובה וגם כל הקטע שלא התארגנתי ולא קניתי כלום
ועם כמה שזה נשמע אגואיסטי כן לא היה לי ראש לחתונה שלה במצב שהייתי בו.
בכל מקרה אחרי שהיא התחתנה אחרי כמה שבועות ראיתי אותה במדרשייה ומרוב שהתביישתי והתפדחתי אפילו לא אמרתי לה שאני מצטערת שלא באתי, או מה הסיבה פשוט אמרתי לה היי רגיל. ודיברנו מה העניינים וזהו. היא לא גרמה לי להרגיש שיש משהו לא בסדר, חייכה אליי והכל רגיל.
בכל מקרה העניין איתו בסוף נפתר כי הוא לא רצה לבטל והוא בא עם אבא שלו לשיחה איתי ועם אבא שלי ופתרנו הכל. וסגרנו וורט
והזמנתי אותה לחינה והיא באה.
עוד שבועיים וחצי אני מתחתנת ולא רציתי להזמין אותה, כי גם מאוד התביישתי ממנה
וכשבאתי בכל זאת להביא לה את ההזמנה ולדבר איתה, ועשיתי השתדלות מאוד גדולה היא גרה בעיר אחרת ונסעתי חצי שעה בפקקים, רק כדי להגיד לה שבאתי להזמין אותה מענייני נימוס כי הזמנתי את כל המדרשייה, אבל שגם אם היא לא תבוא אני אבין אותה העיקר שנחזור להיות חברות.
והיא אמרה לי
שאני מאוד אגואיסטית. שגם אם היה לי רע זאת בכל זאת היתה החתונה שלה
והיא לא משנה מה היה עובר לה בחיים הייתה באה לחתונה שלי בכל מצב.
היא הביאה לי איזה דוגמא שלפני זה שהיא התחתנה איתו היא יצאה לשידוך עם איזה אחד ורצתה אותו אבל בסוף זה לא הסתדר בניהם וגם לה כאב אבל בכל זאת היא היתה איתי באותה תקופה.. ואמרתי לה מה הקשר? בנאדם שהתאכזבת ממנו אחרי שלושה פגישות זה לא כמו אחרי שלוש שנים. יש הבדל ענק. בחיים לא הייתי מפספסת חתונה של חברה שלי בגלל גבר שפגשתי כמה פעמים, אבל הוא כבר היה חלק מהחיים שלי הרבה זמן הרגשתי כאילו כורתים לי את הלב! שמשכתי את כל הזמן הזה והבן אדם פשוט אומר לך בפרצוף לא מתחתן.
שחשבתי רק על עצמי, שהנוכחות שלי היתה חשובה לה שהיא נפגעה.
שהיא מוכנה להיות איתי ביחסים של שלום שלום אבל לא חברות טובות כמו פעם.
כי לא ויתרתי על החתונה שלה כי חלילה קרה איזה אסון או איזה משהו נורא שאת זה היא היתה מבינה, אלא סתם כי הייתי עצובה וחשבתי על עצמי בעיקר.
אני יודעת שעשיתי טעות, אבל עברתי תקופה קשה
הארוס שלי אומר שכל בן אדם עושה טעויות ואם היא לא מבינה את זה ולא מוכנה לסלוח אז טוב שגם לא נהייה חברות.

ואני בעיקר מבולבלת עם עצמי ואין לי את מי לשאול
כי החברות שלי זה גם החברות שלה ואני לא רוצה לספר..
עצות ממישהי?