נפרדנו אחרי שנה, אני שבור ומרוסק

היי חבר'ה.. זה פחות ייעוץ, אלא יותר פריקה שאני בהחלט מרגיש שכדאי שאני אעשה..
אחרי שנה, שנה שלמה היא עזבה אותי, שנה של אושר, אהבה, חיבוק, אהבה מטורפת..
אפשר להגיד שבהתחלה הייתי איתה כי בעיקר לא רציתי לפגוע בה, היא הייתה מתוקה ואהבה אותי ממש, עם הזמן למדתי להכיר אותה וגיליתי עולם אחר, היא הייתה הכל בשבילי... עברנו משברים על הבדלי גילאים (שלוש שנים הבדל), הכרתי את ההורים שלה, הם אהבו אותי מאוד.. הכל היה מושלם... החיבוקים, הקשר, המגע, השיחות הרגשתי שהיא הכל בשבילי, הכל נתתי לה, לעולם לא החסרתי ממנה דבר, ואינני מדבר מבחינה חומרית (כסף וכד') אלא אהבה, יחס, תשומת לב... אותה ילדה היא בעלת המון בעיות בבית, חברתיות, המון שמועות שרצות, אני למדתי לא להתייחס לכל מה שאומרים, כי אנשים תמיד ידברו, למדתי לקחת את החסרונות ולהפוך אותם ליתרונות, למדתי מה זה אהבה... לפני כחודש התחיל משבר אמון קטן שגיליתי עליה משהו שלא הייתי רוצה לגלות, משהו שקרה במהלך הקשר שלנו... היא כמובן הכחישה אך החוסר אמון נשאר, וכנראה זה מה ששבר.. אני נתתי לה את כל כולי, גם אחרי המשבר אמון, הרגשתי שאני באמת מתגבר על זה ויכול לחזור למסלול ולהוביל את הקשר להצלחה.. הרגשתי שנשרוד את השירות הצבאי שלי, שנעבור אותו יחד עם כל הקשיים, ואז כשהיא תתגייס נעבור גם את זה, אחרי השחרור ניסע ביחד לטיול, כמה חודשים רק אני והיא ונעשה ביחד חיים משוגעים... אבל כל זה נקטע ערב אחד.. היא הזמינה אותי אליה הביתה, ואמרה לי שהיא לא בטוחה בקשר שלנו, והיא לא יודעת מה לעשות... אחרי שיחה של שעתיים היא החליטה שהיא לא מוותרת על הקשר... ועיניה מלאות דמעות.. ביום שלמחרת היה ניתן להרגיש את המתח באוויר, היה ניתן להבין שמשהו לא תקין קורה... ואז זה קרה, בשעות הערב אני לפתע מקבל הודעת SMS ממנה, על כמה שהיא מכבדת אותי ומעריכה אותי אך היא לא יכולה להמשיך ככה.. היא לא יכולה להמשיך בקשר הזה.. ושהיא אוהבת אותי, אבל לא כמו פעם, אוהבת פחות... ואני.. שהייתי לפניה עם עשרות בחורות.. כל יום עם מישהי אחרת (ואני הכי מתחרט על זה ולעולם לא אחזור לזה), אחרי כל זה היא הגיעה והפכה אותי ממי שהייתי למה שאני היום, לבן אדם שהכי כיבד אותה בעולם ויודע מה זה לב של בחורה.. והיא פשוט זרקה את כל הקשר של שנה שלמה לפח באמצעות הודעת SMS... אני שווה הודעת SMS? אחרי שהכל נתתי לה, דבר לא החסרתי ממנה, כל התשומת לב, ההתחשבות גם בהפרשי הגילאים, הכבוד גם בדברים המיניים.. אני שווה הודעת SMS? אני שבור, הלב שלי כואב ואני מנסה להבין מה אני אשם? מה לא עשיתי טוב? אני מעסיק את עצמי, יוצא עם חברים.. אך התקפי המחשבות חוזרות, הדמעות לא מפסיקות.. כל לילה במיטה ליד הכרית שוברת אותי כל פעם מחדש... הפחד שמישהו אחר יגע בה, המחשבה חונקת אותי לגזרים.. אני חנוק ושבור, הלב שלי לא שלם עם שום דבר.. אני כותב את זה והעיניים שלי מתמלאות דמעות, דמעות של פריקה בתקווה שאלו יהיו הדמעות האחרונות שלי בסיפור הזה..