אני לא אוהב מסיבות, אני לא אוהב ספורט, אני לא אוהב לטייל בעולם. אני אוהב ללמוד ואומנות.
כבר לא ממש יכולים "להכריח" אותי בכוח ללכת, אבל עושים לי רגשות אשם נוראיים, לדוגמא המשפחה רוצה לסוע לטיול ארוך בחוץ לארץ בקיץ, אבל לא יכולים להשאיר אותי לבד כלכך הרבה זמן לבד, אז נותנים לי הרגשה שהכל בגללי ואני הורס לכולם.
קשה לי מאוד לנהל שיח עם אנשים זרים ואני מעדיף תמיד להיות בחברה של אנשים קטנה. אבא שלי "הגאון" לקח את זה בתור מחויבות פילוסופית שלו להראות לי למה אני טועה ולמה אני טיפש לא לרצות לעשות דברים בחברה ולטייל.
אני מפחד להיות כל כך הרבה זמן רחוק מהבית. אני מרגיש שמתנהגים אלי כפגום שצריך לדאוג לו להכל. המצב מאוד קשה אך נסבל (אני עדיין בחיים כיום) אך התכניות לטיול ארוך נראות יותר ויותר רציניות, ואני לא רוצה. עצות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025