פגשתי את החברה שלמדה איתי ביסודי. עברתי ברחוב שבוא היא גרה וזיהיתי אותה.
היא לא השתנתה בכלל ונראה שהיא נשארה אותה ילדה שהכרתי.. ומסתבר שכל ההתלהבות ואהבה שהייתה לי אליה בילדות חזרה אלי כשראיתי אותה.
היינו סוג של "מלכה" ו "משרתת" היא הייתה ה"המלכה" ואני הייתי זאת שתמיד איתה ועוזרת לה וכו'.. חברות מוזרה כזאת.
בקיצור היא הזמינה אותי אליה הביתה. היינו אצלה בבית קצת ואז ירדנו למטה לסיבוב.. וכשהיא רצתה לחזור הבייתה חזרה , היא בחרה בדרך קיצור. שזה לטפס על גדר שמוביל לגינה ואז ישר להיכנס לבניין. במקום לעשות סיבוב שלם ולרדת במדרגות לתחילת השביל שמוביל לבניין..
היא ישר התחילה לטפס וקפצה לגינה. אני היססתי, אני אף פעם לא הייתי מסוגלת לטפס או לעשות דברים דומים, אני פחדנית. ואמרתי לה שאני לא מסוגלת ושאני יעשה את הסיבוב.
היא התחילה לזעוף ואמרה שאין לה כוח לחכות, ואני לא הרגשתי בנוח כשהיא עומדת ומחכה לי, אז בכוח טיפסתי על הגדר. בזמן שעליתי על הגדר לא שמתי לב שהחצאית מאחורה כיסתה את אחד הברזלים של הגדר, וכשאני רציתי לקפוץ למטה החצאית פשוט נכנסה בתוך הברזל והרימה את החצאית שלי למעלה. הייתי באוויר וישר ביד אחת אני תופסת בגדר בלחץ ולא מבינה מה קורה.. והיא פשוט שמה לב מה קרה והתחילה לצחוק בקול. ראיתי שחצי מהחצאית שלי תקועה בגדר והתחתונים שלי חשופים ואני לא יודעת איזה תנועה לעשות בשביל לרדת.. אני כמעט בכיתי מלחץ ואמרתי לה שתעזור לי אבל היא המשיכה לצחוק ולא הצליחה לדבר. מרוב שהיא צחקה בקול פחדתי שהאנשים שעמדו לא רחוק ישמעו והסתכלו או שמישהו יעבור ויסתכל. ניסיתי להסתובב אחורה ובכוח הוצאתי את החצאית. ירדתי מהגדר כשבחצאית ישר חור ואני נראית ממש רע.. אני זוכרת שלקח לה עוד כמה רגעים להירגע מהצחוק הזה והרגשתי כ"כ מושפלת ומאוד נעלבתי ממנה. אני זוכרת שרציתי לעזוב אותה בלי להגיד לה כלום. למזלי היא לא צילמה שום דבר כי אם היא הייתה עושה את זה אני לא יודעת איפה הייתי קוברת את עצמי.
עד עכשיו אני מרגישה בושה ופחד לצאת.. אני באמת מרגישה רע.
אני לא יודעת מה עובר עלי אני רציתי לפרוק את זה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות