רבנו ריב קטן שהתחיל ממשהו שלא ידעתי והוביל לבית חולים, האהבה שלנו ילדותית?

היי...
אני כמעט בת 14 וחבר שלי בן 16, אני יודעת שחלקכם יגידו שזה פער גדול מדי בגיל הזה אבל אני, הוא וכל החברים שלנו סבבה עם העניין של הפער ולא אכפת לנו מה אומרים לנו על הפער גילאים.
עכשיו לעניין... חבר שלי גר עכשיו לשלוש שנים בניו יורק ועכשיו הוא בארץ לחופשה והוא אפשר להגיד בגד בי והוא ממש התענה (מישהי נישקה אותו והוא זרם טיפה) והוא אמר לחברה הכי טובה שלי על זה כדי לא להתמודד לבד עם זה ופחד לספר לי כי היתה לי תקופה קשה של חצי שנה שהייתי שורטת את עצמי... אז הוא ידע שיש מצב שזה יוביל לזה ופחד.
הוא התחיל להתנהג מוזר... להגיב פחות ללבבות שאני שולחת או לסנן יותר ולא הבנתי למה אבל כל פעם כשממש ממש חשדתי אז התעצבנתי וכל פעם היה משהו אחר... היה לו ארוחה משפחתית, היה לו אלרגיה ועין התנפחה וכאלה... אז חשבתי שיש לי סתם הרגשות רעות מרוב דאגה כי הוא היה חולה די הרבה ואז חברה של החברה הכי טובה שלי פלט שהוא עשה משהו(רמז שהוא בוגד בי) ושאלתי את חבר שלי והוא אמר שהוא טועה ושזה לא נכון ופשוט האמנתי לו ואתמול חברה שלי סיפרה לי הכל ונפגעתי בקטע כזה שאני פגועה שהוא לא סיפר לי ולא בגלל הנשיקה משום שכמו שזה קרה לו זה יכל לקרות באותה מידה גם לי והוא הסביר לי למה הוא לא סיפר לי והוא אמר שהוא זוכר שאמרתי שאני ישרוט או יעשה משהו לעצמי ובגלל שהייתי נסערת הוא פחד על החיים שלי.
התחלתי להסביר לו וזה הגיע לחלק שהוא שאל אותי אם אני רוצה להפרד ואמרתי לו שעם כל הסיבות שיש לי ושזה גם מגיע לו אני לא רוצה כי אני אוהבת אותו יותר מדי בשביל לתת לו לסבול יותר והוא אמר שהוא רוצה להפרד כי מגיע לי מישהו יותר טוב ממנו ולא אפס בוגד כמוהו, לא נתתי לו לעשות את זה ואז נתתי לו מלא סיבות ובין כל הסיבות הזכרתי לו שהוא הציל לי את החיים והוא אמר שאף אחד לא צריך אפס כמוהו והכרחי אותו לא לעשות כלום והוא הפר נדר(הוא אטאיסט וגם אני אטאיסטית אבל אנחנו מקיימים נדרים) ואמר שהוא יעשה משהו אחר שיכאב לו והוא התנתק ולא ענה ובלילה קיבלתי הודעה "שלום האם את חברה של...?" ועניתי כן וגיליתי שהוא קפץ וקיבל מכה חזקה מאוד במערכת העצבים ואיבד את הזיכרון וכעת הוא בבית החולים.

אני כל הלילה עם דמעות ובגלל המשפחה שלי אני מחזיקה עכשיו את הדמעות ואני פשוט דואגת לו וכל הזמן שואלת אם הוא יצא מזה? לא יצא מזה? האם זה בגללי?
אני פשוט כבר לא יודעת מה לעשות מרוב דאגה ואני כל הזמן מקבלת צמרמורת מהמחשבה שהוא לא זוכר אותי או שהוא ישכח את מה שהיה בנינו... אני פשוט דואגת ומפחדת שזה משהו בלתי הפיך ומרגישה כאילו החיים שלי הם כמו ספר או סרט(אני כותבת ספרים) יש לי בחיים יותר מדי דרמות אירועים וטרגדיות...

מה אני יכולה לעשות כדי להרגע או מה לעשות כדי לחשוב חיובי? מה אני צריכה לעשות אם הוא יצא מזה? זה משהו בלתי הפיך?

אני יודעת שזה נשמע כאילו זה סיפור שכותבים בספר אבל זה אמיתי לגמרי...