מרגישה מוטרדת מינית ורגשות אשם עזים, האם אני זולה ואשמה?

שלחתי שאלה ומשום מה זה לא מופיע. זה ארוך וחשוב מתחננת שתקראו !. אני יומיים לא אוכלת, בוכה, מרגישה גועל. הסיפור: אני וחברה חזרנו מבילוי ועלינו למונית,,, חברה שלי תמיד אוהבת לייצר צחוקים והנהג (מבוגר כזה) בא בחברמניות כזאת והם דיברו וצחקו וכמו שנהגי מונית אוהבים לפתח שיחות..הם דיברו והוא כאילו ניתח את האופי שלה וקלע בול, ואז עבר אליי ואמר שאני שקטה ועדינה וילדה טובה, ואז היא אמרה "יותר מדי ילדה טובה( כי אני בתולה) חסר לה אקשן בחיים" ואז כאילו צחקנו והוא אמר שכל הכבוד לי שאני יודעת מה אני רוצה וכו' וכאילו היה מצחיק ונחמד.. ואז חברה שלי ירדה בבית ואני נשארתי איתו. אציין שנתן תחושה וסיפר שכולן מתייעצות איתו והוא כאילו קול כזה ואז הוא שאל איך זה שלא יצאתי עם אף אחד ואם לא הייתי במערכות יחסים אז עניתי שלא ואז הוא שאל אם לא שכבתי ועניתי שלא, ופה הכל התחיל אני מרגישה נורא בכלל למה עניתי למה. התחושה שהייתה זה כאילו שהוא מנסה ללמד אותי דברים על החיים ומתי כן לעשוץ ועם מי. ולאט לאט הוא שאל דברים גסים ובוטים , כמו: "לא מצצת אף פעם?","כשאת רואה סרט כחול זה לא מושך אותך?" "אין לך ויברטור" "היית מוצצת לחבר שלך? שיירד לך? מגעיל אותך? וכל זה הוא כאילו הכניס לשיחה בצורה של "מנסה להבין" ואני כמו סץומה עונה לו ומרגישה חוסר אונים אבל בגלל אי נעימות לא יודעת איך להסביר את התחושה שעוברת, אז עניתי וככה כל הדרך גם עצר לסיגריה וסיםר לי סיפורים על ידידות שמתייעצות איתו וכמה הוא עם ניסיון חיים ומבין. ואני לא מבינה לעזזל איך איך אני, שאני באמת בסך הכל ילדה טובה, לא עצרתי? אי אפשר לתאר אץ התחושה שמרגישים מרגישים חוסר אונים ואי נעימות יחד ופשוט השבתי למה ששאל. וגם כל פעם אמר שיש לו מי להכיר לי וכשאניא היה מוכנה וארצה אז אדבר איתו שיש לו אנשים איכותיים לא מניאקים ושזה בסדר לעשות את זה ולהיםטר מזה כבר ואני כאילו מחייכת ואיתו בשיחה כאילו צוחקת איתו.. בא לי למות. וכשהגיע לבית שלי , אמר לי ברגע שתהיי מוכנה תתקשרי אני דואג ךך, אז אמרתי בעדינות כזה שאני מכירה את עצמי ואני לא מחפשת את זה- חשוב לי גבר טוב לחיים. ואז אמר לי שאני בחורה מקסימה, יפה ושלא חסר לי כלום ושאני אמצא וציין שאני רזה וחזה קטן , ואני לא רוצה לתאר לכם את התחושה שעוברת בי של גועל אבל לא הצלחתי לעצור אני לא מצליחה להסביר ולהבין בעצמי, מלא תחושות של אי נעימות לא ברור לי למה. וגם אמר שאני לבנה ואמרתי שזה גרביון והוא שם אצבע צצש לשניה ואצר : די לא מאמין, וכשבאתי לצאת אמר שאני בחורה טובה ומיוחדת ושלא אהיה כמו כולן ואלך בדרכי ואז ביקש נשיקה בלחי ונחרדתי אבל לא ידעתי מה לעשות וכשהתקרבתי הגוף שלי קפא לא הצלחתי לזוז, אז הפנתי לו כזה קצת את הלחי והוא בא וחיבק רופף ונתן נשיקה בלחי. יצאתי מהרכב ואמר לי: את מדהימה תסתובבי שנראה. ופה ממש נחרדתי וצחקתי ממבוכה וממש לא הסתובבתי והלכתי מהר לבית. אני רוצה לציין שאני בסך הכל ילדה טובה, האווירה שנוצרה בהתחלה זה שהוא בא בדמות כמו אבהית כזאת מייעצת בעל ניסיון חיים ונןמור. אני מרגישה גועל. הגעתי לבית רציתי להקיא. אני כועסת ושונאת את עצמי איך זה שלא עצררתי מלענות? מה קרה לי באותו הרגע? כאילו תחושת אי נעימות תקפה אותי זה באמת קשה להסביר ורק כשעליתי לבית פרצתי בבכי הרגעתי גועללל אני נחרדת זה דוחה אותי ואני מלאה ברגשות אשם מטןרפים אבל באמת שבאותם רגעים חשבתי שהוא באמת בא בטוב והחוסר נעימות הבלתי נשלט שתוקף אותי תמיד , אני מממש בדיכאון מרגישה אשמה. אני חייבת לשמוע דעות. מרגישה אדם רע ואשם.