נתחיל בזה שאני לא חושב שההורים שלי חייבים לי כלום.
מאז שסיימתי את שירות החובה אני ממן את ההוצאות האישיות שלי בעצמי ואף פעם לא מבקש עזרה. הייתי שנה וקצת בקבע וחסכתי כסף. מאז אני חי על הכסף הזה עם עבודות זמניות פה ושם. אני כבר קרוב לסיום התואר שגם אותו ממנתי בעצמי. חשוב לי לציין שגם מבחינה כלכלית אני מתנהל בצורה מחושבת - לא מוציא מעבר ליכולתי ואף פעם לא הייתי אפילו קרוב למינוס. גם על טיול אחרי צבא ויתרתי. אני כמעט לא מבלה - 90% מהזמן שלי מושקע בלימודים כי חשוב לי להוציא ציון גבוהה. פה ושם ההורים כן נתנו סכומים קטנים אבל הגישה שלי באופן כללי הייתה שעל מה שהם יתנו אני אגיד תודה אבל אם הם לא מציעים עזרה אני לא אבקש. אני עדיין גר אצל ההורים וחי על חשבונם כך שאני מודע לזה שאני עדיין תלוי בהם.
למרות שהם לא עוזרים זה לא מונע מהם מלבקר אותי לגבי העובדה שאני כרגע לא עובד. אתמול במהלך וויכוח אמא שלי הציעה שאולי הם יעזרו. אבא שלי התנגד ואמר ש"הוא לא צריך לממן גבר בן 27 שיכול ללמוד ולעבוד באותו הזמן ולפרנס את עצמו. אני בגילו גם עבדתי וגם למדתי."
אבא שלי עד היום לא סיים תואר ראשון. הוא פרש אחרי סמסטר אחד מהאוניברסיטה כי הוא נכשל בקורסים שלו. כשהוא היה בן 26 אבא שלו עזר לרכוש דירה ומימן לו 75% מהסכום.
מדהים אותי איך אדם שקיבל כל כך הרבה עזרה מהוריו ושאפילו לא סיים תואר מרשה לעצמו לבקר אותי למרות שבאופן אובייקטיבי המצב של הצעירים היום הוא הרבה יותר קשה. מאז פשוט אין לי שום הערכה אליו.
מה דעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות