היי, פעם ראשונה שאני כותב כאן...
אין לי ממש שאלה, זה פשוט המקום היחידי שאני יכול לכתוב בלי שיכירו אותי ובלי שיידעו בכלל.
אני בן 22, סטודנט לתואר ראשון.
אני מרגיש אבוד ובו זמנית בודד. אין לי אף אחד בחיים שאני יכול להרגיש שהוא שם איתי. 'חבר אמת' כמו שכולם קוראים לזה...
אני מסתכל על אנשים שסביבי ופשוט לפעמים הדמעות עומדות לי בגרון... אני לא מבין למה אני ככה? למה אין לי חבר אמת? אחד שאני מכיר כל כך טוב והוא אותי?
שלא תבינו לא נכון, אני מוקף באנשים, באמת... תמיד. והמון...
אבל, אני לא רואה שיש את האדם הזה.
בתיכון, היו חברים אבל שוב - לא היה את האחד הזה שיהיה שם בשבילי כשהייתי צריך.
בצבא - היו שם אנשים אבל לא כשהייתי צריך, אלא להיפך.
בתואר כרגע - יש המון אנשים. המון! ואני מסתכל על כולם ורואה שיש בינהם כל כך הרבה. המון מהם יוצאים יחד, לומדים יחד... רק אני מרגיש לבד. שאני לא קשור לשום חבורה, שאני עם כולם אבל בלי אף אחד...
בשבתות, אין מי שמאחל לי שבת שלום... זה כאילו שאין לי חבר כלשהו ששם איתי.. אין, בכלל... כאילו אני שם רק ללימודים וכאילו אני שם רק לשם צורך כלשהו כשמישהו באמת צריך...
אני ממש בדאון...
והתקופה הזו של הלימודים קשה לי מאוד וגם המצב החברתי הזה שיושב לי על הגוף..
אני מרגיש שאני נופל ואין אף אחד שיכול להחזיק אותי או להרים אותי למעלה...
אני פאקינג בן 22 ואין פה מישהו שאני יכול להישען עליו.. פשוט אין לי....
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות