אתמול קיבלתי פטור מהשירות הצבאי. יש לציין שקיבלתי את הפטור מסיבות מוצדקות מאוד, ואני ממש לא מהמשתמטים שבאים לקב"ן ועושים הצגות.
לפני שקיבלתי את הפטור ממש רציתי אותו בכדי להמשיך בטיפול במדור בריאות הנפש האזרחי ולעשות סדר בחיים המבולגנים שלי (לשפר בגרויות, למצוא מסגרת אחרת שתתאים לי ולא תיפגע בי וכו').
אבל אחרי כמה שעות הבנתי שאני בכלל לא מרגישה הקלה בגין הפטור שקיבלתי... ממש רע לי עכשיו. אני מרגישה מלא רגשות שליליים: אכזבה, תסכול, עצב ועוד כל מיני דברים.
אחרי שקיבלתי את הפטור נפל לי האסימון שאומנם קיבלתי פטור ואני לא אצטרך להגייס ואולי להיפגע עוד יותר ממה שאני עכשיו, אבל עם זאת אני מפספסת הזדמנות להכיר אנשים חדשים ובן זוג, והאחרון מאוד מאוד חסר לי (בכוונה לא כתבתי חברים, כי אני לא מאמינה במושג הזה ומאוד נזהרת ממנו - אחרי כל כך הרבה פעמים שכאלה שחשבתי שהם "חברים" שלי תקעו לי סכין בגב). אני לא הולכת לצבא ולא מצליחה למצוא עבודה (הייתי בכמה רעיונות עבודה, אבל אף מעסיק לא רוצה לתת לי הזדמנות. בגלל הפטור בטח עכשיו אף אחד גם לראיון עבודה לא ייקרא לי).
לפני שנתיים אח שלי הגדול התגייס, והייתי בטקס השבעה שלו. זה בערך אחד האירועים היחידים שהייתי בהם במהלך השנים האחרונות. הכרתי שם את החבר שלי. היינו ביחד שנה וחצי, ולא מזמן ניפרדנו. אין לי לאן ללכת ועם מי, ולפיכך גם לא יהיה לי חבר בזמן הקרוב (אם בכלל).
מה עושים כשבן אדם לא מוצא את עצמו אחרי קבלת הפטור מהשירות הצבאי?
עוד משהו: נכון אחרי שמוציאים פטור אז מביאים לחתום על דף כזה שאומר שלא ניתן לערער כל הפטור? אז השאלה שלי היא כמה שנים אסור לערער על הפטור?