מרגישה שאני לא חלק מהחיים שלו ושהמשפחה שלו באה קודם

קודם כל, סליחה על החפירה....
אני יוצאת עם גבר מקסים, כזה שעד לאחרונה ראיתי בו כאהבת חיי.
הבעיה היא שהוא מחובר למשפחה שלו בקטע לא בריא. הוא בן 27 וגר עם ההורים, ואני מבינה שיש גברים שעדיין גרים עם ההורים כי המצב במדינה לא מאפשר לצעירים לצאת מהבית בקלות כזו, אבל אצלו זה באמת בקטע מוגזם שהוא נותן להם דין וחשבון על הכל מבלי לשים לב לזה בכלל. בכל פעם שהוא יוצא הוא מודיע לאן, עם מי ולכמה זמן בדיוק(!!!!!!), ההורים שלו פשוט קובעים חופשות ואירועים מבלי לשאול מתי מתאים לו בכלל, הוא בדעה שהוא יעזוב את הבית של ההורים רק כשיהיה לו כסף לקנות בית וזה יהיה רק בעיר מגורים שלהם (והבחור לא עובד, רק רוצה לציין...)
עכשיו מכיון ששנינו סטודנטים ואני גם עובדת זמן האיכות העיקרי שלנו הוא בשישי בערב-שבת בערב ומידי פעם כשאפשר אנחנו מצליחים להכניס עוד ערב באמצ"ש (אני מוותרת על עבודה בשביל זה).
עכשיו החג יוצא בשישי-שבת והוא אמר שיהיה עם המשפחה שלו בבית במשך כל החג אז אנחנו לא נוכל להפגש. אני קיבלתי את זה, אמרתי שלא נורא וזה כולה סופש אחד שלא נפגש. אבל פתאום הוא בא אליי עם הודעה שסופש אחרי החג הם עושים איזה סופש משפחתי במלון, זאת אומרת שלא נפגש 2 סופשים ברצף (אפילו 3 כי לאחר מכן יש לי מבחן ואני צריכה ללמוד).
אני נפגעתי ממש כי ציפיתי להיות איתו, הרי הסופשים הם הזמן העיקרי שלנו ביחד ובחול המועד אני חייבת לעבוד. עכשיו יש 2 בעיות:
הראשונה היא שהוא בכלל לא חשב עליי. פשוט הפילו עליו את הסופש הזה מבלי לקחת בחשבון שאולי יש לו תוכניות איתי. גבר בן 27 אמורים לדבר איתו לפני שקובעים משהו כזה ולתכנן ביחד ולראות מתי לתכנן כדי שיסתדר לו, אמורים להבין שיש לו עוד חיים מלבד המשפחה. הבעיה היא שהם לא רואים אותו כגבר בוגר עם חיים משלו והוא פשוט נתן לזה לגיטמציה ולא ניסה אפילו להזיז את התאריך בלפחות יום אחד כדי שנוכל להפגש לפחות ליום אחד.
הבעיה השנייה היא שאני ממש ממש נפגעתי כי אני מרגישה שאני לא חלק מהחיים שלו בכלל. לפניו הייתי בזוגיות של שנתיים עם גבר שהמשפחה שלו ממש התנגדה לקשר ביננו על רקע עדתי, אבל בכל זאת היינו ביחד בכל חג וכשהיה אירוע משפחתי כלשהו הם היו מבררים איתו אם הוא פנוי לפני שהיו קובעים משהו ואפילו מזמינים אותי (אפילו הוזמנתי לחופשת סקי איתם). ופה חבר שלי אפילו לא חשב להזמין אותי להצטרף ליום של החג (אני לא מדברת אפילו על ליל הסדר אלא על היום שאחרי)... בקיצור, אני מרגישה כל כך לא חלק מהחיים שלו וכל כך לא רצויה שאני כבר לא רוצה להגיע אליו הביתה בכלל.

דיברתי איתו על כל זה אבל יצאתי מהשיחה עם הרגשה נוראית ושאני צריכה לחתוך כי המצב לא ישתנה, שתמיד המשפחה שלו תהיה קודם ואני בחיים לא אהיה חלק מהחיים שלו.
יש למישהו עצה טובה לזרוק לי?