אמא שלי חולת סרטן נדיר כבר 4 שנים והמצב שלה מדרדר. היא מאוד חלשה וחולה. יש לי בן זוג מזה שלושה חודשים אשר אוהב אותי מאוד ורוצה שאבלה איתו כמה שיותר זמן. הוא לא מבין שאני צריכה להיות עם אמא שלי בבית חולים כשהיא מאושפזת ולעזור הרבה בבית. מה שגם קשה לי כי אני בצבא ביומיות וחוזרת מאוחר הביתה מהבסיס. אני לא יכולה לצאת איתו כל יום ולהישאר ערה כל הלילה כי אז אני לא אצליח לתפקד ולעזור, פיזית ומנטלית, ביום הבא. אני לא יכולה להרשות לעצמי לחשוב רק על עצמי ועל דברים שאני רוצה לעשות כמו צעירים אחרים בגיל הזה. ובכלל לחברים שלי קשה עם זה שאין לי מצב רוח ושאני חותכת מוקדם בבילויים כדי לעזור בבית וגם לנוח. כי אני לא יכולה לישון כל היום אחר כך כמוהם. זה מפריע לי שלא מקבלים ומבינים את המצב שלי. שיש לי רגשות אשמה אם אני יוצאת יותר מידי איתם במקום לעזור בבית ולהיות עם אמא שלי. אני מפחדת בעיקר לבאס את חבר שלי ושהוא יחשוב שלא אכפת לי ממנו כמו שלו אכפת ממני ושאני לא אוהבת אותו מספיק בשביל לשים פס ולהיות איתו כל הלילה, כמו שהיה בתחילת הקשר שלנו. הייתי חייבת להפסיק עם זה כי הרגשתי נורא שאני לא עוזרת ונמצאת בבית, וגם כי המצב בבית פשוט הדרדר. הוא לא חושב שאני צריכה לקחת את האחריות על עצמי ושאני צריכה לצאת יותר ולהיות פחות קשורה לאמא ולבית. אבל זה משהו שאני לא מקבלת ושאני יודעת שאני אתחרט עליו. הוא חבר ראשון שלי ואני לא ממש יודעת איך להיות במערכת יחסים... הוא מאוד חשוב לי ואני אוהבת אותו יותר מהכל אחרי אמא שלי. קשה לי כי אני מרגישה קרועה בין המשפחה לבין החברים, בין אמא לבין החבר... תמיד יוצא שאני מרגישה שאני מאכזבת מישהו או פוגעת במישהו... אני מפחדת שהוא יתחרט שהוא בחר בי ושאני סתם מכבידה עליו במקום שיצא עם מישהי אחרת שתזרום יותר ותהיה קלילה יותר וכיף איתה יותר ביציאות ושהחיים שלה יהיו יותר פתוחים. לא יודעת חשבתי להיפרד ממנו גם כדי להפסיק לאכול סרטים וגם בשביל שהוא יהיה חופשי.
לא יודעת אם יש לזה פיתרון אבל עזר לי רק לכתוב את כי אני לא יודעת למי אני יכולה לפרוק הכל...
תודה למי שקרא ואל תדאגו בסוף הכל עובר ומתגברים עם אהבה על הכל (:
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות