היא חיטטה לי קצת בפלאפון וחשבה שאני בוגד בה אז יצאתי עליה, אבל לא נפרדתי...

שלום חברה. יש לי חברה כבר שנה וחצי. כמובן שלרובכם זה ישמע צעיר וטרי מאוד. בהתחלה הכל היה מושלם, היא הייתה החברה הרצינית והאהבה הראשונה שלי. אנחנו כבר מהחודש הרביעי שלנו ביחד מתנהגים כאילו אנחנו גרים ביחד, כשאני יוצא לחופשה מהצבא אני ישן רק אצלה ולפעמים היא אצלי (לא יצא מצב שישנו לבד כבר יותר משנה, אלא אם כן אני בצבא כמובן). כל החברים וההורים כבר ייעדו אותנו לחתן וכלה בשנים הבאות. היא יפה ומצחיקה ומכירה אותי יותר טוב ממני ואני יודע עליה הכל. אני נותן לה את כל הכבוד שאפשר ובאמת שבשנה וחצי הזו היא הייתה החיים שלי, נתתי 200% ממני בשבילה ובשביל הקשר. אבל בזוגיות כמו בזוגיות, לא הכל מושלם. בחודשים האחרונים התחלתי להסתכל על בנות אחרות, לא בקטע של להסתכל על הגוף, אלא על האופי. חברה שלי עם כמה שאני אוהב אותה לא ממש חכמה, עצלנית והבן אדם הכי מפוזר ושכחן שהכרתי.. ויוצא לי להכיר לפעמים בנות שההפך הגמור מזה והם נקיות וחכמות ויפות ואחראיות וכו'.. אבל זה לא הכל, בזמן האחרון אני מרגיש כאילו אני גם הגבר וגם האישה במערכת יחסים הזאת.. אני היחיד שדואג ליציאות, היחיד שדואג לחשוב על אוכל, תכנון זמן, תכנון כסף, תכנון חופשה, סידור החדר, הכל פשוט הכל. כאילו הכל מסודר בשבילה והיא רק צריכה לחיות והכל יחכה לה משמיים, ובעצם אני קורע את עצמי בשביל שנינו.. ברגע זה אני כותב במיטה שהיא כבר ישנה לידי והסוללה בפלאפון שלה על 0, לא שמה שעון מעורר, הדוד דלוק והיא בכלל לא אכלה וישר נרדמה.. אבל כמובן שבבוקר יחכה לה פלאפון טעון כי אין לי לב לתת לה להיתקע או לא לקום בזמן.
אני לא יודע מה לעשות עם עצמי.. לא טוב לי כמו פעם (וכן, ניסיתי לדבר איתה כמה פעמים)... אני לא מפגר ואני יודע כמה קשה זה להיכנס לקשר רציני בימינו ובגלל זה אני חושב 20 פעמים לפני כל צעד. אבל אני לא רוצה להרגיש שאני חי את החיים באילוץ.. עלתה בי מחשבה שאולי כל זה קורה כי לא באמת היה לי קשר כלשהו לפניה, לא יותר מ3-3 שבועות, ובגלל שהיא הייתה האהבה הראשונה אז פשוט "לקחתי", בלי לברור. ולאט לאט שהתבגרתי עם הזמן הבנתי מה אני באמת רוצה ושאופי גובר על יופי. בזמן האחרון יוצא לי בשירות הצבאי שנגמר אוטוטו להכיר הרבה בנות חדשות כל יום. אני כן יכול להגיד שאני נמשך מאוד לחלק מהן, גם מבחינת יופי וגם כשאני מסתכל על האופי שלהן ואיך הן לעומת חברה שלי. אבל אני לא אעשה כלום יותר מזה כי יש לי כבוד לחברה ואם כמה שזה מפתה לא אבקש מספר וכו' כל עוד אני בקשר.

שלשום קרה מקרה שהיא חיטטה לי קצת בפלאפון והיא חשבה שאני בוגד בה כי דיברתי עם מישהי (מה שבכלל לא קרוב לזה אפילו). עוד לפני שהספקתי להסביר, היא התחילה לזרוק עליי דברים ולהרים ידיים ויצאה מהחדר. בלי לחשוב פעמיים ארזתי את כל הדברים שיש לי בחדר כדי לקחת לבית למקרה וזה נגמר. אחרי כמה דקות היא חזרה וישבנו ודיברנו על זה שהקשר כבר לא כמו פעם, היא אמרה את שלה ואני אמרתי את כל מה שמפריע לי בה. אמרתי לה שאני אוהב אותה אבל ואחרי הריב הזה אי אפשר לחזור להיות אותו דבר בלי לעבור שינוי. אמרתי לה שאם חשוב לה, הקשר הזה יכול להחזיק רק אם היא תשתנה ותיקח את עצמה בידיים.. מצד אחד אני שמח שסוף סוף זה יצא ממני ועכשיו נראה אם היא באמת תשתנה. מצד שני אני מאוכזב מעצמי. ברגע שהיא יצאה מהחדר בעצבים הרגשתי כאילו ירדה לי אבן מהלב. אבל לא הייתי מסוגל להיפרד ממנה.. אני מאוד מבולבל.

יש לה תכונות טובות שאני כן אוהב כמו אהבה, דאגה, לב טוב. אני מפחד שאם ניפרד אני לא אצליח למצוא את התכונות האלו אצל מישהי אחרת. בנוסף, אני כן חושב שהיא יכולה להשתנות, ברור שזה יקח זמן, אבל מצד שני הראש שלי כבר דרוך על שלב הפרידה שגם היא תשתנה אני אצליח למצוא אצלה משהו אחר שמפריע לי. אני לא אוהב להיות אגואיסט אבל אני מודע לזה אם אני אגיד שבחודש האחרון הייתי כל יום בבית, והחל משבוע הבא אני חוזר לשגרה הצבאית של פעם בשבוע-שבועיים-שלושה, ואני כן רוצה מישהי שתעבור איתי את החודשיים הקשים האחרונים שלי בצבא, ואם ניפרד לא יודע אם אצליח בטווח זמן הזה למצוא מישהי לצידי. לא אוהב את מה שאמרתי עכשיו אבל זו האמת.