אז זה סוג של לפרוק סוג של לבקש עזרה...
אז אף פעם לא הגדרתי את עצמי כבן אדם עצוב או משהו ואני עדיין לא.. בתקופה האחרון אני מרגישה שאני מאבדת את כל מה שטוב בחיים שלי.. איבדתי את החברות הכי טובות שלי , איבדתי את שני הסבים שלי שבוע אחרי שבוע , איבדתי אמונה באנשים ואני פשוט מרגישה לבד נפשית.. לפני כמה שנים עברתי תקיפה מינית וזה די צף בזמן האחרון בגלל איזה סדנה שהייתה בבית ספר מעמותה כלשהי לסיוע לנפגעי הטרדות מיניות.. אז כן אזרתי אומץ וסיפרתי למדריכה שהעבירה את ההרצאה הזאת.. וזה סוג של "בטיפול".. כאילו עכשיו היועצת פשוט יודעת אבל היא לא מתכננת לעשות עם זה משהו , היא רק הציעה לי כל מיני דברים שאפשר לעשות (למרות שאני יודעת שזה לא באמת יקרה) וזה קשה לי לחשוב על כל הנושא הזה שוב ועוד יותר קשה שראיתי את התוקף שלי לפני כמה ימים בשבעה של סבא שלי (הוא רחוק משפחה אבל לא ראיתי אותו מאז המקרה) והוא פשוט ממש דפק בי מבטים ואני פשוט נרתעתי.. אני לא רוצה להישמע מסכנה אבל אני באמת לא יודעת מה לעשות עם עם עצמי. מה לעזאזל אפשר לעשות במצבים כאלה ?... עזרה מישהו ? תודה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025