היא אמרה ש"הוא כופה עליה את זה", היא התכוונה אלי? אני לא יודע איך להתמודד עם זה

שלום אסקפיפול!
אני אקצר את זה ולא אספר את הסיפור במלואו כי הוא ארוך מאוד.
היה לי בן אדם מאוד קרוב בחיים, מישהי שהייתה שם בשבילי תמיד בכל מצב. באש ובמים, היא בן אדם מיוחד שבאמת נכנס לי ללב ובחיים לא היה ולא יהיה מישהו יותר קרוב אלי ממנה.
בשלב מסוים התרחקנו - את הסיבה אני לא באמת יודע. מאז אני מנסה שוב להתקרב אליה, אני דואג לה, מנסה להיות בקרבתה לדבר איתה.. עדיין תמיד שם בשבילה שאני רואה שהיא צריכה את זה. היא הבן אדם הכי יקר לי בכל העולם הזה, מישהו שאני לא אוותר עליו לעולם. באמת אכפת לי ממנה, אני באמת אוהב אותה והיא באמת חשובה לי.
קשה לי לראות אותה עצובה ואני תמיד מנסה לעזור לה לתמוך בה להיות איתה להצחיק אותה.. אפילו שיש מרחק בנינו.

ואז הגיע היום. הייתה לנו בבית ספר שיחה עם מישהו חיצוני שלא שייך לבית ספר שיש לנו איתו מפגש פעם בשבוע. היום דיברנו על אנשים שאנחנו שונאים.. היינו בערך 6 ילדים כולל אותי ואותה.
ואז הגיע תורה.
היא התחילה לספר וזה היה ככה פחות או יותר (לא זוכר לגמרי במדויק):

"זה בן אדם שהיינו קרובים מאוד פעם והתרחקנו... לא, לא יודעת למה.
אבל אני שמחה שהתרחקנו, שאנחנו כבר לא קרובים.
הוא אינטרסנט, חושב רק על עצמו. הוא בחיים לא מודה שהוא טועה, תמיד חייב לחשוב שהוא צודק ובחיים לא מבקש סליחה.
והוא מנסה שנתקרב שוב, הוא מנסה כל הזמן ואני לא רוצה יותר טוב לי ככה. אבל הוא ממש כופה עליי את זה."

באותו הרגע הרגשתי כאילו כל הלב שלי מתרסק לחתיכות קטנות ומתפורר פשוט קפאתי במקום.
כאילו הרגשתי שהיא מתכוונת אליי. לאיזה עוד בן אדם היא יכולה להתכוון?? אין אין שום בן אדם כזה..
שום דבר מהתיאור שהיא נתנה לא מתאים לי חוץ משתי דברים שהיא אמרה שנתפסו בי.
"היינו פעם ממש קרובים וכבר לא" ו"הוא כל הזמן מנסה להתקרב אליי שוב"

אף אחד מהתיאורים האחרים לא מתקרב אפילו אליי, אני הכי לא אינטרסנט ובאמת היא אחד מהאנשים היחידים בעולם הזה שבאמת כל כך חשובים לי ואכפת לי מהם יותר מעצמי, אני תמיד מבקש סליחה, וגם שאני טועה אני מודה.

אבל אין שום אדם אחר שיכול להיות שהיא התכוונה אליו..
אנחנו... אנחנו היינו ממש קרובים... ואני מנסה, מנסה להתקרב אליה שוב. זה... זה אני?

היא מרגישה שאני הבן אדם הזוועתי הזה שהיא תיארה? שאני כופה עליה? שאני בן אדם מגעיל שחושב רק על עצמו?? מה עשיתי שהיא מרגישה כלפי ככה??
זה באמת אני?

אני באמת בקושי יכולתי לעמוד או לזוז אחרי ששמעתי אותה כי הרגשתי כאילו בתוכה היא התכוונה אלי.. כל כך כאב לי.

לא ידעתי מה לעשות.. הלכתי לדבר עם החברה הכי טובה שלה שאנחנו ידידים די טובים..
שאלתי אותה מה X מרגשיה כלפיי ואם היא שונאת אותי ואם פגעתי בה. אמרתי לה שאני שואל את זה בגלל משהו שעלה בשיעור והיא אמרה משהו שגרם לי להרגיש כאילו היא התכוונה אליי והיא שונאת אותי (לא סיפרתי בדיוק מה נאמר, כי מה שנאמר בשיחה הזאת נשאר בשיחה הזאת..).
ישבנו ודיברנו והיא אמרה לי שX ממש ממש לא שונאת אותי והכל בסדר ואין לי מה לדאוג ולהלחץ.
האמת? זה הרגיע אותי באותו רגע.
אבל עכשיו שוב, הרגיע הערב ואני עדיין לא מפסיק לחשוב על זה ועדיין עולה בי השאלה - היא התכוונה אלי או שהחברה שלה צודקת וזה לא אני?

כי לצערי 99% מהפעמים התחושות בטן שלי בקשר לX תמיד נכונות.. והפעם אני מרגיש שהיא דיברה אליי.

ואני שבור, אני באמת שבור שזה מה שהיא חושבת עליי.. זאת הרגשה שאני לא יכול לתאר, עברתי הרבה וחשבתי שלא יכול לכאוב יותר, אבל כאב כזה אף פעם לא היה לי.
כאב שאתה מרגיש שבעצם הבן אדם שאכפת לך ממנו יותר מכל, וכל מה שעשית בשבילו כי *באמת* אכפת לך ממנו - נראה מהצד שלו כאילו אתה בן אדם נוראי, ובסופו של דבר פגעת בו.

אני מגזים? אולי היא באמת לא התכוונה אליי? כי כל התיאורים הם הכי לא אני, וחברה טובה שלה אומרת שזה לא אני.
אבל אני מרגיש כאילו היא דיברה אלי..

מה עליי לעשות?