אני גיי בארון תלמיד י״ב. מרגיש מזוייף ומבוזבז. מאז שהבנתי שאני גיי התמדתי להיות הכי לא, אם זה בהתנהגות הגברית המוקצנת, אם זה לזרום בשיחות על בנות עם חברים, והחיים בארון באמת כבר נמאסו עליי. בייחוד שזה מונע ממני למצוא זוגיות וזה מה שאני באמת כבר צריך עכשיו...
אז עשיתי צעד ראשון לפני שבוע כשיצאתי בפני אמא שלי והיא קיבלה את זה יפה ואמרה לי שהיא אוהבת אותי וזה נתן לי תקווה. היא נתנה לי מילה שלא תספר לאבא שלי (הומופוב) מה שכנראה היא כן עשתה זה לספר לאחות שלי, כי במהלך ריב גדול שהיה לי איתה אתמול היא(אחותי) הסגירה את זה כשהיא התחילה לזרוק לי הערות הומופוביות בעקיפין, קראה לי קוקסינל לא הומו, ושהיא יודעת מה אני. אמרתי לה שתדבר דוגרי ושתגיד מה היא באמת חושבת עליי. היא אמרה לי שהיא לא מקבלת את זה ושזה מחלה וחטא בכלל להיות סביבי. שאני צריך ללכת לפסיכולוגים ולייעוצים כדי לפתור את זה וכל מיני דברים נוראיים..
בוקר אחרי היא מדברת איתי כאילו כלום לא קרה. אני בן אדם סלחן וקשה לי לעשות ברוגז במיוחד שמדובר באחותי, אבל ציפיתי לפחות שתתנצל וזה לא קרה, אמרתי לה שלא שכחתי את מה שהיא אמרה אתמול והיא לא הגיבה והמשיכה להתנהג רגיל כאילו זה היה סתם עוד ריב רגיל שלנו. אני ממש רוצה להאמין שהיא אמרה את הדברים האלה בגלל הריב שהיה בינינו ושהיא רצתה להרגיז אותי אבל אני לא. בכל מקרה זה ממש הוריד לי את הביטחון לצאת כי זה הזכיר לי שאחרי שאצא אני אהיה קורבן של סטיגמות כאלה כל החיים.
משהו בפנים אומר לי שאם אמצא זוגיות רצינית וחזקה זה ייתן לי דרייב לצאת ואז באמת לא יהיה איכפת לי מכל העולם. ניסיתי אתרי היכרויות אבל הם מלאים בשקרנים וסוטים. אני באמת מיואש ולא יודע איך אני ממשיך מכאן..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות