במשך הרבה זמן הייתי בקשר טוב עם ידידה שהכרתי במהלך הצבא. היו לנו המון תחומי עניין משותפים, היינו מדברים הרבה וגם נפגשים לא מעט. גם כשהשתחררנו היינו מדברים די הרבה אבל אז היא התחילה ללמוד והקשר בינינו הצטמצם. היא פחות מדברת איתי, פחות עונה לי כשאני שולח לה הודעות, פחות רוצה להיפגש איתי, הקשר נהייה יותר חד צדדי וההרגשה היא שהיא מדברת איתי כדי לעשות לי טובה, לסמן וי ולהמשיך הלאה.
היו כמה פעמים שהתעצבנתי עליה בגלל זה. אני מודה שאולי עשיתי לא בסדר אבל זה נורא הפריע לי והרגשתי שככה היא אולי תתאפס על עצמה ותבין שהיא עלולה לאבד אותי. טעיתי, גם אחרי כול הפעמים הללו היא המשיכה לעשות לי טובה שהיא מתייחסת אלי. העניין הוא שאני אוטיסט בתפקוד גבוה ואין לי יחסית הרבה חברים. לה יש המון. אם היא מאבדת אותי זה לא נורא עבורה כי יש לה עשרות ידידים אחרים שישמחו לעשות איתה דברים. אם אני מאבד אותה אז אחוז האנשים שאני מדבר איתם יורד בצורה די דרסטית (האופציה הנשית במקומה זה בנות בתפקוד בינוני שעובדת במרכז תעשייה).
הייתי רוצה לשפר את היחסים בינינו. שהיא תדבר איתי כי אני באמת מעניין אותה ולא כדי שאני כבר אעזוב אותה בשקט. שהיא תרצה להיפגש איתי. שאני ארגש שיוצא משהו טוב מהקשר הזה. הסיבה שאני עוד ממשיך לדבר איתה זה מתוך אמונה שאולי יום אחד היא תחזור להיות יותר נחמדה אלי ושהקשר בינינו יחזור להיות טוב. אני תוהה מה באמת צריך לעשות בשביל זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות