כמו שכתוב בכותרת, אני מרגישה שאני מאבדת את עצמי ובמיוחד לאחר שהתברר לי שמישהו שפיתחתי אליו רגשות לא מרגיש את אותן הרגשות כלפיי (חברה שאלה אותו עליי בעקיפין), אני מרגישה שהייתי אחרת, לא עצמי לידו, ואני גם יודעת ש"רושם ראשוני אי אפשר לעשות פעמיים" ואני חושבת שככל שנפתחתי, נפתחתי אליו בצורה הלא נכונה - השתניתי, ואולי זה מפני שהצטרפתי לא מזמן (כמה חודשים) לחברה חדשה, של אנשים חדשים ומאוד ניסיתי להתחבר, למרות שהם מאוד מאוד שונים ממני (בהתחלה חיבבתי אותם אבל עכשיו הפרספקטיבה שלי כלפיהם השתנתה וזה מערער לי כרגע מאוד את הבטחון; לפני יומיים בערך ישבתי איתם וצחקנו ואחד מהם שאל אותי כמה יחידות אני, לא משנה במה, והתנהגתי אז כמו מטומטמת, כלומר, יצאתי ממש סתומה ברגעים האלו, אז הרגשתי מן צורך להצדיק את זה ואמרתי לו 3, אפילו שאני ב5) אני לא סתומה בכללי, פשוט לידם אני מרגישה שאני אחרת וזה טיפה קשה לי להסביר, אני מנסה לנתח את עצמי ולהבין מה עשיתי לא נכון - כאילו ניסיתי לרצות אותם, לנסות ולהבין מה הבחור שאני מחבבת רוצה ולכוון (האקסית שלו גם בחבורה, אפילו שאין לו יותר רגשות אליה) שכאילו ש"האני העצמי" לא מספיק.
אני רוצה לנסות ולשנות את הגישה שלי לידם (כי אני עדיין לא מוותרת על זה סופית), אבל אז אני מפחדת שהם כבר לא יקבלו אותי והפחד הזה, לא להיות עצמי, גורם ל"עצמי" שלי להיות טיפה מופרז. אני כבר לא מרגישה הכי בנוח איתם אבל אני לא רוצה להחליפם כי הבחור עדיין מוצא חן בעיני, הוא חלק מהם ואני רוצה שיכיר את ה"אני האמיתית" בלי לפחד ולצאת אחת ילדותית, תמימה ובכללי כזאת סתומה. איך אפשר לעשות את זה בעצם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות