היי
אני מורה לחינוך מיוחד, עסקתי כמה וכמה שנים בתחום ובשלוש השנים האחרונות אני עובדת עם נוער בעייתי שאינו מוגדר חינוך מיוחד. העבודה עם הנוער (כלומר הכנתו לבגרות) והתעסקות עם המירוץ לציונים שכלל לא קשור ולא מדבר אליהם נמאסו עלי לגמרי ואני מחפשת מקום עבודה חדש. חשוב לי לציין שבמקום הנוכחי אינני מוכנה להישאר שניה נוספת, אני סובלת שם מאוד והחלטתי שהגיע הזמן לעזוב ללא קשר למציאת עבודה אחרת.
האינסטינקט הראשוני שלי היה לחזור לחינוך המיוחד האמיתי ואז הגיעה הצעה לעבודה בבית ספר רגיל שנפתח לפני כ-3 שנים ועתיד לצמוח ולהתרחב עוד בעתיד. שום דבר עוד לא סגור 100% בבית הספר הזה אך יש לי סיכויים מעולים להתקבל לשם. מצד אחד יש משהו מרגיע בעבודה שהיא כמעט בטוחה ואין צורך להתרוצץ אבל משהו בתוכי לא שלם עם זה, אני מורה לחינוך מיוחד ובזה אני רוצה לעסוק.
אני יודעת שאם אקבל סופית את התפקיד בבית הספר הרגיל לא אדפוק את מנהל בית הספר ואודיע לו ברגע האחרון שבעצם לא... זה גם מנוגד לאופי שלי וגם מאוד לא מקובל בתחום ההוראה ועלול להשאיר אותי עם כתם. מצד שני למצוא עבודה בחינוך המיוחד זה לא פשוט, יש פחות תקנים ויש סיכוי שאשאר בלי עבודה בכלל.
אני בדילמה, מצד אחד יש הצעה מבית ספר שעושה רושם טוב ואולי גם תהיינה לי הזדמנויות לצמוח שם כי זה בית ספר חדש, מצד שני הלב צובט לי שזה לא באמת מה שאני רוצה לעשות ואני רוצה לחזור לחינוך המיוחד.
גם ללכת לבית הספר הרגיל לשנה לנסות ואז שוב לעזוב ולחפש זה לא פיתרון. זה נראה רע בקורות החיים בכלל ועושה רושם גרוע ביותר בתחום ההוראה בפרט.
אז מה עושים? הולכים על בטוח ומקווים לטוב או לוקחים סיכון והולכים עם הלב?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות