בן הזוג שלי ואני ביחד כבר חצי שנה, וזהו לכאורה קשר באמת מושלם.
יש לנו שיחות עמוקות, אני סומכת עליו ומספרת הכל, גם הוא -ובכל זאת הכל בהדרגה, מצד שני יש גם צחוקים וקצת אי הבנות שאנחנו בדר"כ פותרים בשיחה לפני שמתפתח 'ויכוח'..
הוא בחור טוב, ואנחנו מדברים על חתונה לעוד כמה שנים, לא שמשהו סגור וחתום, אבל שנינו בכיוון.
כשהוא לא לידי, אני מרגישה ריק עמוק וגדול, כאב שאני בכלל לא מרגישה ומהדק לי את המוח, אני נהית עצבנית, מתוחה ולחוצה,
הוא הציע לי לדמיין אותנו ביחד ולהיזכר ברגעים יפים שלנו כדי שזה יעבור.. אבל זה לא באמת עובר. רק קצת משמח, כאילו אני ב"היי" לשנייה, ואז זה שוב צונח.
כשאנחנו מדברים בטלפון, זה לא נעלם בבת אחת -ובכל זאת, זה דועך לאט לאט, אפילו אם הטלפון בשיחה תוך כדי שהוא עובד והוא לא מדבר ישירות אלי, זה עוזר לי ומרגיע. איכשהו אחרי איזה חצי שעה, אני מתחילה לחייך ולצחוק.
אנחנו לא לא יכולים לדבר בטלפון כל היום, ואנחנו נפגשים פעם בשבוע (ובעוד שבוע אתחיל בשירות שלי, אז יהיה יותר קשה להפגש)..
וכשאנחנו לא מדברים הריק רק מעמיק, וזה גורם לי להתרחק מעצמי וממנו,
זה מביא אותי כל כך רחוק מהמקום בו אני באמת נמצאת.
וזה קשה לי.
המחשבות שלי מתנתקות ממנו, מהאהבה שלי כלפיו -כאילו אני מנסה לגונן על עצמי ממשהו.
וזה גורם לי לכעוס על עצמי, שזה לא מגיע לו, שאני מפונקת, שהוא כל היום צריך להיות זמין בשבילי, זה לא אמור להיות כך. זה לא משנה כמה אני נמצאת שם בשבילו גם, הריק הזה פשוט לא מסתדר.
הריק הזה כאילו מחזיק בו המון לחץ, שאני מחפשת איפה לפרוק, ואני לא מוצאת את עצמי בזה..
מחפשת דרך להעלים אותו, להתמודד איתו.
מישהו מכיר/חווה את זה?
כל תגובה תעזור(:
תודה רבה!!!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות