בדיכאון עמוק | מרגישה צורך חזק להיפרד מהעולם יפה

היי AskPeople,
כמו שחלקכם מכירים אותי אולי בקטנה או ראה שאני עונה על שאלות
הכינויים שלי הם TomBoy and I GiveUp

אני אספר בקצרה על עצמי,
אני בת 15, גרה בצפון הארץ, גרתי חצי שנה בפנימייה העיפו אותי, נשברתי, בכיתי, עברתי לבית ספר חדש, המורה מרחיקה אותי מהחברות שלי, ואומרת גם אם אני אהיה חולה אני חייבת להיות נוכחת בבית ספר, ולא אכפת לה .
אני ילדה מוכת, אמא שלי מכה אותי ומדי פעם מנסה לחנוק אותי .
וכל זה..

בקיצור ,
לפני כמה זמן לפני כל הסיפור הזה שהעיפו אותי מהפנימייה.
היו שבועיים עם סגירת שבת, שכל הילדים היו חולים וכל פעם היה מישהו בא והולך הביתה.
ואני היחידה שנשארתי תמיד בריאה ושלמה בערך, סבלתי את השבועיים עם ילדים חולים שנשלחו הביתה וחזרו.
לאחר שבוע , ביקשתי מאמא לחזור הביתה כשעמדתי בתחנה כבר , והרגשתי סחרחורות מטורפות, היא חשבה שאני עובדת עלייה, ואמרה לי תלכי לפנימייה לא יקרה כלום תתאפקי כולה שבוע את לא סוגרת שבת.
אמרתי בסדר, ושהגעתי לשם המצב שלי החמיר עוד יותר.
פניתי למדריך | עובד סיצואלי | אמא
כולם בהתחלה ענו לשלילי , אחרכך אמא ניסתה לשכנע את המדריך שלי לשחרר אותי.
והוא טען "אכפת לי ממך ולא רוצה שתלכי הביתה" (כי הוא ידע שאני ילדה מוכת ופחד עלזה).
הקאתי מס' פעמים , ואף אחד עדיין לא הקשיב לי , המצאתי סיפור שבאלי להתאבד ,
והם האמינו לזה ומיהרו לשלוח אותי הביתה, וכשאמרתי שזה לא אמיתי הם לא האמינו לי .
נכנסתי לדיכאון עמוק והתחלתי לעשן, (הפסקתי)
לאחר שבוע הם עשו סיום התחנכות שלי בפנימייה,
ואני נותרתי ללא בית ספר חודש ושבוע ישבתי בבית, לבסוף נרשמתי לבית ספר הזה שלמדתי לפני שעברתי לשם.

עכשיו אני מפחדת שהציונים שלי ירדו, וכל יום אני בוכה אני מרגישה חיסרון , בלב , כאילו משהו חסר לי .
אני לוקחת תרופה בשם רמוטיב, שזה בעצם כדור רטלין אבל ברמה חזקה, שצריך להרגיע אותי .

אני בוכה ללא הפסקה, ואני מרגישה חלשה ושאני עומדת להתמוטט, עם הזמן התחילו לי כאבי לב , וקשה לי לנשום ברמה שאני נחנקת כמעט,
לא סיפרתי כלום לאמא שלי כי היא נלחצת מזה ומתחילה להזמין אמבולנס ואני לא רוצה שיגידו שזה היה צחוק ובדיחה.

בקיצור אני ממש רוצה לחזור לפנימייה, הגשתי מכתב ערעור, אבל אמא שלי ביטלה את זה ואמרה אולי ננעשה בקיץ שוב לפנות אליהם, אבל לא נראלי שיחזירו אותי, אז היה צריך לפעול עכשיו
הסיכוי שלי ירד לטימיון , כי המדריך שלח לי הודעות כמו "חסרת חשיבות , ילדה ללא שכל" וששאלתי אותו אם הוא שלח את זה , אז הוא אמר שלא , ומאשימים אותי בזה ששלחתי כאילו מהשם שלו, ואני לא יודעת איך.

אני כל יום בוכה, אני שומעת את אמא שלי מספרת לכל העולם מה קורה בבית , ממציאה עליי דברים שבכלל לא אמרתי, אני מאוד רוצה לערער אבל זה נסגר ואי אפשר שוב (ככה אמר העובד הסיצואלי).
קיצור

ב-א-ל-י--ל-ה-ת-א-ב-ד-!!!!!

לא רוצה לחיות ...
קשה לי באמת!!!!
יש לי גם טראומה מהיסודי שכמעט נדרסתי למוות.

מה אני יכולה לעשות?! , איך ? למה? מה ? באלי לחזור לפנימייה מאוד.!!!