אז ככה אני בת 19 וחצי וכמעט כל חיי סבלתי ואני יפרט:
1-סבלתי מבדידות כל היסודי בגלל ילדה שלקחה את כל החברות ונשארתי לבד בחטיבה ניסיתי להתחבר לבנות ולא הצלחתי ומי שחשבתי שהיא חברה שלי היא נטשה אותי לטובות הבנות המקובלות התחלתי להדרדר בלימודים והורים שלי לא הפסיקו לצחוק עלי סבילות מגיל 11 עד היום לפעמים מהקאות מחזוריות,השפילו אותי אמרו לי מכערות מי ירצה אותך סתומה!
עד שהכרתי ילדה שהייתי איתה בכיתה שאף אחד לא אוהב אותה כי היא הייתה רעה והייתי איתה כי לא רציתי להיות לבד בטחתי בה והיא גם נטשה אותי,בכיתה י היה ילד שהחליט להתעלל בי כל יום היה מדביק עלי מסטיק בשיער וגם פתקים היה קורא לי ליד כולם מכוערת וכל הכיתה הייתה משפילה אותי!
בכיתה יא חשבתי שסוף סוף מצאתי חברות טובות שני בנות שמסתבר שאין ניצלו אותי אם אחת מהן לא הייתי מגיעה עם היו באות עלי ועם שתיהן היו מגיעות לבית הספר אז אני אוויר...!
ובתחילת יב הייתי לבד עד שחודש לפני בערך הכרתי ילדה מקסימה שהיום אנחנו גם ביחד בשירות לאומי אבל מה מסתבר שלילה הזו יש חברה הכי טובה כבר 6-7 שנים בהתחלה הרגשתי אחת מהן ועכשיו הרבה פעמים אני מרגישה כמו אוויר למשל החברה שלי ספיר באגודה שהיא נוסעת עם השניה לברלין ואני נפגעתי קשות כי חשבתי שאנחנו שלישיה ואני עד היום לא אמרתי להם שאני פגוע ....
והמשפחה אח שלי יורד עלי שאני מכערת,דודה שלי שאני ילדה סתומה בלי שכל,אמא שלי תמיד מחפש לריב איתי לבת דודה שלי יש ילדה בת 2 שאני מאוד אוהבת איתה אבל מנסים להרחיק אותה ממני,למרות שהיא אחד הדברים שגורים לי להיות שמחה ,והדבר השני שאני אוהבת לעשות זה לשחק שמגיל קטן אבא שלי מנע את זה ממני וגם היום מה שאומר שאפילו אנשים ומקצוע שאני אוהבת אני לא יכולה...! אז בבקשה תנו לי סיבה לחיות ?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות