יותר חשוב לטפל בעצמי ולהמשיך טיפול פסיכולגי, כל החיים לפניי
היי,
אני בן 26 ועובר טיפול פסיכולגי, אני די באובדן דרך ולאחר כמה חודשים האבחנה היא שאני עובר "גיל התבגרות מאוחר" מה שאני רואה שנכון לפי התסמינים, התבודדות, תחושת ניכור, קווי מחשבה חדשים, התמרדויות בהורים שלא היו בגיל הטיפש-עשרה אם אני לא טועה זה התחיל בגיל 21 כבר כל העניין הזה, מבחינה כרונלגית אני כאילו בן 26 ומבחינה רגשית אני בגילא הטיפש עשרה. בגיל 18 נשבר לי הלב ומאז התחילו גם התעסקות בעבר ובעתיד ברמה כל כך גדולה שאני מפספס את ההוה(גם אחת האבחנות שלו שנכונות, אני מרגיש שאני לא חי בהווה מאז שהשתחררתי מהצבא), מבחינת זוגיות ויחסים עם נשים גם היה לי עיכוב. אני לא מסוגל לקבל החלטות על העתיד כי הוא נורא מפחיד אותי. הוא אומר שאני צריך לעבור טיפול אצלו ורע לי שאני מוציא את הכסף שלי על טיפולים פסיכולגיים ולא יכול לחסוף לכלום פאקינג 1600-2000 לחודש, הרבה פעמים אני מרגיש שהוא רוצה דם את הכסף שלי שהוא תמיד יש אומר לי שאני צריך את הטיפול איתו, יש לי אינטואציה לזה אבל מצד שני הוא כן אומר דברים נכונים שאני חווה, אני לא מגיע ממשפחה עשירה או מבוססת, להיפך, מה לעשות במצב כזה? להמשיך טיפול פסיכולוגי? להתמודד לבד? רע לי האמת שאני כביכול עובר גיל התבגרות מאוחר, אבל מצד שני אם אשקיע את הכסף שלי בטיפול פסיכולגי לא אוכל לחסוך שקל, אני רואה את כולם מבססים את עצמם, אני תקוע מאחור ומי יודע באיזה גיל החרא הזה ייפסק? מישהו בכלל שמע על התופעה הזאת או שיש לו ניסיון מקרוב?
חשוב לי להגיד שלפני זה ניסיתי פסיכולג בקופת חולים שלא הועיל, הפסיכולוג הזה נורא חכם עם ניסיון חיים מרשים שאני חושב לפעמים שלא אוכל למצוא בפסיכולגים אחרים
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025