שלום כולם,
אני נמצאת בדילמה רצינית.
תמיד הייתי שונה מהמשפחה. בעיקר זאת מצד אמא שלי.
הם חזקים בענייני דת. נעים בין דתיים למסורתיים. מאד חשוב להם, ובמיוחד למסורתיים להיות חלק מהנורמה. המוטו שלהם בחיים הוא "אם 80% מהאנשים עושים משהו סימן ששווה לעשות אותו".
הם לא מקבלים חריגות מהנורמה, בשום דרך ובשום צורה.
אני לעומתם, מאד משוחררת. במשך שנים, מתוך כבוד אליהם, חייתי חיים שלא מתאימים לי בנסיון להתאים ולעמוד בדרישות שלהם עשיתי פשרות אחת אחרי השניה. דברים כמו לתת לבן שלי שם עברי ולא לועזי, קבלת שבת כל שבוע וכו'..
עם הזמן כבר לא יכלתי לעמוד בזה. כל סדק שהתגלה בתהליך ה"חזרה בתשובה" שלי גרר גלים של ביקורת כביכול לא קשורה לעניין ואיומים בחרם. בסופו של דבר הכל התפוצץ כששמעו בחתונה שלי מהסבתא מהצד השני שאני לא עומדת להעביר את הבן שעתיד היה להיוולד ברית מילה מטעמי מצפון.
במשך חודשים עוד ניסיתי להתקרב אליהם. לעשות מחוות קטנות בכיוון ולבקש סליחה על דברים שלא חשבתי שאני אשמה בהם. מהצד שלהם מעולם לא היתה התנצלות או נסיון להתקרב אליי.
בסוף החלטתי שאני לא מסוגלת יותר לרמות גבוהות של מתח ולפרנציפים ולפני שלוש שנים .הפסקתי עם הנסיונות וניתקתי קשר גם מבחינתי.
השבוע אמא שלי התארחה אצלם וחזרה בדמעות. אמרה שדיברו אתה ואמרו שאם רק אתנצל אישית בפני כל אחד מהם (כששאלתי דרכה על מה ענו שעל הכל בכללי בלי לציין אפילו דבר אחד שעשיתי ופגע בהם) ואבטיח שאחזור למוטב ואהיה "נורמאלית" הכל יסלח לי.
יאמר לזכותם שאני באמת טיפוס לא שגרתי. אני מגדלת את ילדיי בבית, טבעונית, לא מחסנת, חיה "בחטא" מבחינתם עם נוצרי ולא רואה איך משהו מזה ישתנה.
האם יש בכלל טעם לנסות?
זה שווה את זה או שאחרי שאתנצל המצב יחזור לקדמותו ושוב אצטרך לעמוד בסטנדרטים בלתי אפשריים שאני לא מעוניינת בהם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות