התחלתי ללמוד בגיל 25..כן גיל מאוחר...הייתי בתחושה שאני צריך זמן לעצמי להנות מהחיים להיות נטול מסגרות לעשות מה שבא לי כי ידעתי שאתחיל בקרוב לימודים רציניים ..ידעתי שז יהיה משהו תובעני כי הייתי תמיד תלמיד טוב וכי יכולתי כל תואר שרציתי בכל אוניברסיטה...אבל זהו -לא כל הנוצץ זהב...התחלתי ללמוד הנדסת חשמל באוניברסיטה מוכרת וקיבלתי הלם טוטאלי...פשוט לא הספקתי לעשות דברים ..לא הצלחתי להבין מה המרצים אומרים...ידעתי איך ללמוד אבל תקפו אותי מלא משברי מוטיבציה וגם כאילו הגוף שלי והמוח שלי היו כמו בתחושה שהכל חלום שעוד מעט נגמר.הרגשתי שאני שם ולא שם.. שכולם באטרףף רצים במרצוץ ואני עומד במקום ומתסכל לשמיים..כן למדתי אבל פשוט לא הבנתי מה קורה לי..תמיד השקעתי והגעתי לתוצאות אבלל ה לא ידעתי מה קורה לי ובמיוחד שהתרגלתי לרמת חיים מסוימת לפני ופתאום הכל נעלם אז הייתי ישן המון ויוצא בסופשים..ובורח במחשבות..שניה לפני המבחנים הבנתי שאם אכשל הרקע האקדמי שלי ייפגע...אז ברחתי...בדיעבד יכול להיות שזו הייתה טעות והייתי צריך להתמודד כי ידעתי שעוד המון מרגישים כמוני אבל איכשהו אנשים עוברים את זה..ואל תגידו לי שעושים דברים שאוהבים וכל זה כי זה בולשיט בימינו..חצי מהמחלקה שלי פשוט ידעו שזו משכורת טובה ועבודה עם בטחון תעסוקתי ובאו לזה...אני פשוט לא יודע מה קרה לי..כעת אני בתחושה שאולי לעולם לא אחזור לאקדמיה..אני ממש בטראומה מעצמי וממה שהיה שם
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות