שלום לכולם.
אני בזוגיות כבר שנתיים,
שנינו גרושים עם ילדים. לי יש ילדה אחת בת שמונה עוד מעט, ולבן זוגי שני ילדים בני ארבע ו ועשר וחצי...
היום היתה לנו שיחה דיי רצינית על "יחסנו לאן"..
(כותבת דיי בכלליות)
אנחנו לא גרים יחד ודיי בסדר לי עם זה רוב הזמן (לפעמים קצת קשה לי)
אבל אני כל כך אוהבת את החופש שלי.. התרגלתי :) סופש אנחנו עם הילדים, וסופש אחריו אנחנו לבד עם עצמנו, מה יותר כיף מזה??
הקיצר,
דיברנו על העתיד, והחלום שלו זה שנגור כולנו ביחד (הילדים מאד רוצים לגור איתו, וזה רק עניין זל זמן עד שזה יקרה) ואני? אני ממש לא רוצה... אני אוהבת אותו מאד, ואני גם יודעת שהוא מאד אוהב אותם, וזה יוצר אצלי איזשהו "סוג" של משהו שלא ברור לי... אני מבולבלת, מצד אחד מעריצה אותו על הנאמנות שלו לילדיו, מצד שני אני לא רואה אותנו חיים כולנו ביחד! הון כלכלי שגם ככה אין ממה כרגע (אבל כל זה בעתיד כביכול, לא כרגע) ומצד שלישי, הם הכי חשובים לו... לא יודעת, מה אתם חושבים?? מבחינתי, כל אחד בפינה שלו (כמו עד עכשיו) ובסופי שבוע שאנחנו ללא הילדים, פשוט נהיה ביחד... לא יודעת, גם ככה קשה לי עם הילדה שלי (מתה עליה) אז עו שניים?? אוף... עיצות??
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות