האם להמשיך להפגין כח או להתקפל קצת?

שלום לכם...
לאחרונה התחלתי עבודה רצינית במשרה מלאה, אחרי סיום תואר ראשון....האמת אני עדיין קצת מתרגשת שאני עובדת במקום טוב אחרי הרבה זמן שעבדתי במשרות לא הכי רציניות עם משכורת סטודנטיאלית.
חדורת מוטיבציה לכסף והצלחה נכנסתי למקום העבודה הנוכחי. באמת! וכשאני "רעבה" אני נותנת את כל כולי. ובאמת מבחינה מקצועית מאד הרשמתי את הממונים עליי שזה בכלל עוד יותר תורם למוטיבציה שלי. זה כיף להצליח וזה כיף לקבל פידבקים חיוביים.
יש לי קולגה שיושבת כיסא לידי. עוד מההתלמדות הסתכלה עליי. "יואו איך קלטת את זה יפה", "יואו את יותר מהירה ממני" יואו ויואו...היא כל הזמן בוחנת אותי ומסתכלת מה עשיתי, מה אני יודעת מבחינה מקצועית ומה אני פחות יודעת. היא אפילו האשימה במעט את חוסר המזל שלה בהתמקצעות ומיתגה אותי כאחת ששמה לה רגל. מה שלגמרי לא נכון.
זה מתסכל אותי. אני לא יכולה לשמוע את הליקוקים שלה לאנשים מסביב ואת השטויות שהיא אומרת. ניסתה פעמיים לפתח שיחה על חשבוני עם אחת הבנות מהצוות וחשבה שלא שמתי לב. היא מוציאה אותי מהכלים וכל זה תוך שאני שומרת על חיוך ואיפוק. כי אני עדיין החדשה וככזו אני לא יכולה להרגיש "יותר מידי בנוח"...
נכנסתי לשיחה חודשית אצל המנהל שלי....שיננתי בלב כמעט שבוע לקראת הפגישה "את לא מדברת עליה...את לא מדברת עליה....את לא מדברת עליה...היא לא מעניינת אותך...תראי שאת בחורה רצינית"....... וכשנשאלתי על האנשים בצוות ולא ציינתי אותה...זה מאד עניין אותו לדעת למה אני לא מציינת אותה....הכל יצא החוצה. פשוט הייתי כנה איתו. אפילו יותר מידי....מה שעוד יותר אכל אותי אחרי זה.
גם אתמול, אחד הממונים ישב איתי לשיחה על הישגי החודש, ואמר לי שהוא מיודע בכך שאני לא מתה עליה ורצה לדעת איך אני מסתדרת. גם שם הייתי מאד כנה, כהרגלי, ופשוט אמרתי שאני לא מבינה מה הילדה הקטנה הזו רוצה ממני. ושאני די צבועה איתה כדי להשתיק אותה.
איתה אני מאד חדה, משתדלת כמה שפחות לפתח איתה שיחה ורק עבודה. אני מאד משתדלת להראות לה שאני לא פראיירית. אבל גם אני בן אדם, ולפעמים יש לי רגעים של חוסר ביטחון.
איך הייתם ממשיכים במקומי בסיטואציה הזו? האם לפי דעתכם זה יהיה ילדותי לבקש מהממונים עליי להושיב אותי במקום אחר?