יש לי בעיה כל החיים שלי בערך... מאז שהייתי קטן הייתי תמיד חביב יותר על ילדים.. הייתי זורם והיה לי כיף כל הזמן הייתי יוצא והיה לי חברים..
אבל כשגדלתי והגעתי לכיתה ז נהיה לי קצת יותר קשה.. ניסיתי להכיר חברים חדשים והצלחתי ואני מדבר איתם וסבבה איתם כל הזמן...
אבלל זה פשוט לא זה.. אני מרגיש כשאני איתם.. לא טוב אני מרגיש מאולץ, כאילו מישהו מדבר במקומי.. כשאני איתם אני לא אני. פשוט לא כיף לי כבררר החברים שלי מהיסודי שותים ומעשנים והחברים שלי מהבית ספרר הם סבבה אבל אני לא הכי מתחבר אליהם בעולםם...
יש ימים שאני ילד די זורםם נכנס בי אנדרנלין ואני מתחרפן וזורם אבל לא מעבר לזהה... אני לא מוצא את עצמי... יש ימים שאני רק מחכה להגיע הביתה ולשכוח מהכל.. לשכוח שיש דבר כזה בכלל בצפר לשכוח שיש דבר כזה חבריםם... אני יודע מה הבעיה שליי ..
יש לי בעיה של ביטחון עצמי.
אני לא מפתח שיחות ואני לא תמיד זורם בשיחות כי אני די ביקורתי וכל החיים שלי אני הייתי ככה.. אני מחפש דרך להשתנות אבל אני לא מוצא..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות